סוחצ'ב-מהווי התיאטרון המקומי
מהווי התיאטרון המקומי
להקת חובבים קמה בסוכצ'וב מיד בתום מלחמת העולם הראשונה. ומילא בה תפקיד ראשון במעלה אבי, נחום גרונדוואג. הוא היה הבמאי. שיחק בהצגות ושמו משך צופים גם מעיירות הסביבה.
ואולם, משחק התיאטרון בעיירה לא היה זכותו הבלעדית, לפי שחוג חובבים קיים היה עוד לפני 50 שנה, ואבי, בעודו נער, השתתף בהצגות – ויצויין, שתפקידו הראשון היה תפקיד של אשה דווקא, ואז, דומה, הוא נתפס לתשוקת המשחק.
מלבד אבי השתתפו בהצגות: הרשל כץ, משה שווארץ, יעקב פרידמן, וואווע רוזנברג, בלומה ורחל וויינברג, לוטק סקוטניצקי, חיה-ראשל פליישמן, מחלה ודינה גרונדוואג, וכן אמי רבקה. מובן, שלימים נתחלפו האנשים ונתוספו חדשים כבינה פסטמן, אברהם נשלביץ' ואחרים. אבא לא חסך עמל, ושיקע מנפשו ומסירותו להעלאת רמתם של החובבים, שלשמם ומשחקם יצא מוניטין בעיירות הסביבה, שהזמינו אותם להנותם בהצגותיהם.
כל הצגה כמעט כרוכה היתה ביום זכרון, או יובל. כל הצגה חדשה היתה חג לצבור ולשחקנים. יחס של כובד ראש וקדושה היה יחסם לפעלם. מיטב עמלם שיקעו בהצגות, להבטחת רמה נאותה. ושמו של אבא הלך לפניו עם כל הצגה. די היה לפרסם אי שם שנחום גרונדוואג ישתתף בהצגה – והקופה זכתה להצלחה.
לשיא הצלחתו עלה בהצגות מיצירותיהם של פרץ הירשביין ("נבלה" "השדות הירוקים") שלום אש ("אמונתנו"), סטרינדברג ("האב") ושלום עליכם ("200 אלף"). כן הוצגו "שני קוני למל" לגולדפדן, "אל אדם ושטן" "והאלמוני" לגורדין (מרס 1918) "סונטת קרייצר" (פסח 1922) שבה לקחתי, גם אני חלק בתפקיד אלברט בן השמונה. וזכורני, משל היום היה הדבר, שדמעות חנקוני עם הופעתי, ואבא הורה לי כיצד לעמוד, ואלו תנועות עלי לעשות וכיצד לדבר.
במוצאי השבתות הארוכים בחורף הנהגנו מסיבות מלווה מלכה תיאטרוניות, שבהן השתתפו בהקראות מלבד אבי גם אחרים, וסופרים מווארשה הרצו בנושאים משדה הספרות והתיאטרון. כן נערכו הצגות של שחקנים מקצועיים מווארשה.
סמוך למלחמת העולם השניה העלה אבא, בהשתתפותם של חובבים – הצגות רוויו. הוא עצמו חיבר פזמונים, פארודיות, שירים ונתן להם תיקון במתי. ראוי לציין שהצטיינה בהצגות אלו פרידה כמיעל (כיום בארגנטינה) ובעלה מאיר זאלצמן ז"ל.
אבה היה גם המנהל והבמאי של החוג הדרמטי של הפועלים "יידישע בינע" והציג עמם את "החרש" לברגלסון, שזכה להצלחה מרובה.
וכרגיל, לא חסרו גם בעירנו מקרים קומיים – ועל אחדים מהם אעמוד בזה.
בשעת הופעתו של השחקן הורשי ז'אק לוי (על הרוב הרפרטואר קלאסי) ראה הצבור שלנו נס של "תחית המתים" ומעשה שהיה כך היה.
משלבש השחקן בתפקיד מרק אנטוניוס את הטוגה הרומאית, ונשא את הספדו הנודע של שקספיר על צזר, קם בפתע צזר "המת" לתחייה, קפץ מן השולחן – ונמלט... באולם קמה מהומה. והשחקן נדהם ונפחד.
נתברר, שלמראשותיו של "המת" דלקו שני נרות, שנטפו חלבם עליו וגרמו לו כוויות – קם ונמלט...
זו ועוד.
החוג הדרמטי הציוני החליט להציג במוצאי שבת, מבלי לתת דעתו על כך, מתוך היסח הדעת,, שאותו ערב חל בין השבעה עשר בתמוז לתשעה באב. ואכן, החליטו הרב והחרדים למנוע את המשחק. והוא קרא את החסידים ובעלי הבתים "למלחמת מצווה". במוצאי שבת הם נזדרזו, ומיד לאחר תפילת מעריב מיהרו אל "הטיאטר" "כבשו" את אולם מכבי האש שבו נערכו ההצגות. התחיל ויכוח ממושך בין הצדדים, וחלק ניכר משוחרי התיאטרון שבאו לקנות כרטיסים, פגשו באולם את... אבותיהם לבושים בקפוטות שבת, ולא העזו לעבור את סף האולם.
ואולם, אי אפשר היה לבטל את ההצגה לאחר ההכנות המרובות. ליד האולם ניצב, כרגיל, שוטר, להבחין במתרחש והודיע מיד למפקד העירוני שבא בכבודו ובעצמו... החסידים לא רצו לעזוב את האולם, והסבירו למפקד טעמם בפולנית: "טען מיאשונדז מא טשי טיגודניה" לאמור – "חודש זה יש בו שלושה שבועות" ואולם ראשו של הסדריוט לא ירד בשום אופן לכוונתם...
-הא כיצד, והלא החודש מונה ארבעה שבועות ולא שלושה? – טען.
גם לאחר הויכוח בין המפקד לבין הרב, לא הבין זה את זה, וסוף דבר, הרב ומלוויו עזבו את האולם,. הכנסה לא הביא עמו אותו ערב, כמובן, לפי שרוב הכרטיסים לא נמכרו. ומאז לא שיחק החוג הדרמטי ב"שלושת השבועות"...
ואפיזודה שלישית:
באחת ההצגות של החוג הדרמטי שליד הספריה (ב-1920) השתתף השחקן המחונן הרמלין מלוויטש. הוא התארח, בדומה לאורחים מסוגו ומלוויהם, בביתנו, לאחר שהשאיר בבתינו מזוודותיו וחפציו, הלך עם בני המשפחה להצגה באולם הספריה. הלך הרוח היה חגיגי, מרומם.
התמונה הגדולה של ירמיהו "על נהרות בבל" מצויירת על המסך בידי צייר מחונן מסוכצ'וב הוסיפה רצינות למעמד זה ואירה נאותה (לשנים, שימש מסך זה כקיר בסוכה של סבא) והנה מה שארע
מרוצים חזרנו הביתה בשעה מאוחרת בלילה (ההצגות נסתיימו תמיד שעה ארוכה אחר חצות), ומצאנו את חלונות ביתנו פרוצים. חסרו מלבושי האורחים ומפת פלוסין, שבה עטפו "הגנבים" את החפצים. נתעורר חשד, שזו מלאכתם של יריבים פוליטיים, שביקשו בדרך מקורית זו לנקום בחוג שהיה נתון להשפעה ציונית. ולא עזרו החיפושים והמיקוח – המלבושים לא הוחזרו, והאורחים שנגרם להם נזק חזרו בפחי נפש.
ושבועות רבים נסערה העיירה לרגל "הגניבה" המקורית.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה היו בסוכצ'וב להקות חובבים, שהציגו בעצמן, ואף הזמינו שחקנים מקצועיים מווארשה.
ועד לסוף המר עמד אבא בראשן, לימד את חבריהן את הרפרטואר, ביים ונטע בעיירה ערכי תרבות ורגשי חדוה.
יוסף גרונדוואג- ירושלים
by Yosef Grundwag of Jerusalem
Translated by Jerrold Landau
A group of theatre dilettantes started in Sochaczew immediately following the First World War. My father, Nachum Grundwag filled the main role. He was the producer. He played roles in plays and his name drew audiences also from the surrounding towns. However, the theatre activity in the town was not only due to his efforts, since there was a group of amateurs in the town already fifty years previously. My father, when he was still a youth, participated in performances. It is interesting to note that his first role was that of a woman, and at that time, apparently, he became enthralled with theater. Aside from my father, the following individuals participated in performances: Moshe Schwartz, Yaakov Frydman, Vove Rosenberg, Bluma and Rachel Weinberg, Lotek Skotnitzki, Chaya Rashel Fleischman, Machla and Dina Grundwag, as well as my mother Rivka. Of course, as time went on, the cast changed, and others joined such as Bina Festman, Avraham Nashelwicz, and others. My father expended great effort, and worked with great dedication to raise the level of the amateur players, so that their names and plays would become known in the surrounding towns, which would invite them to entertain them with their plays. Almost every performance was associated with a memorial day or a celebration. Every new play was a festive time for the community as well as the actors. They related to their roles with seriousness and dedication. The put their best efforts into their performances, in order to insure a high level of entertainment. My father's name went before him in every performance. It as sufficient to publicize that Nachum Grundwag would participate in the performance – and success was guaranteed. The greatest success came from the performances of the productions of Peretz Hirschbein (“Nevala” – “Travesty”, and “Hasadot Hayerokim” – “Green Pastures”); Sholem Asch (“Amonoteinu” – “Our Craft”); Strindberg (“Haav” – “The Father”); and Shalom Aleichem (“200 Elef” – “Two Hundred Thousand”). The following performances were also put on: “Kuni Lemel the Second” of Goldfaden; “El, Adam and Satan” – “God, Adam and Satan”, and “Haalmoni” – “The Anonymous”, of Gordin (March 1918); “Kreitzer's Sonata” (Passover 1922); in which I also participated by playing the role of Albert the son of the Eight. I remember that on that day tears overtook me as I took to the stage, and father showed me how to stand, which movements to make and how to speak. On the long Saturday nights of the winter, we would conduct theatrical Melave Malka[13]evenings, in which, aside from my father and others, writers from Warsaw would lecture about topics from the fields of literature and theatre. Performances of professional actors from Warsaw would also took place. Shortly before the Second World War, my father along with the other amateurs put on sonorous performances. He himself composed ballads, parodies, and songs and prepared them for the stage. Freda Chmiel (who currently resides in Argentina), and her husband Meir Zaltzman of blessed memory excelled in these performances. Photo page 660: A scene from the play “Haalmoni” – “The Anonymous”. My father was the director and producer of the dramatic club of the workers “Yidishe Bina”, and he performed with them “Hacheresh” – “The Deaf One” of Bergelson, which was highly successful. Of course, there was no shortage of comical events in our town – and I will mention some of them here. At the time of the appearance of the Warsaw actor Jack Levi (who had mainly a classical repertoire), our community witnessed the miracle of “the resurrection of the dead”. The following is what transpired. When the actor dressed himself in the Roman toga for his role as Marc Anthony and began the well-known Shakespearean eulogy for Caesar, the “dead” Caesar suddenly came to life; he jumped up from the table and fled… Pandemonium broke out in the theater. The actor was astounded and frightened. It was later verified that the two candles that were burning near the head of the “deceased” dripped wax onto him and burned him – therefore he got up and fled… There was this and more. The Zionist drama group decided to perform on Saturday night after the Sabbath, without paying attention, due to forgetfulness, that the evening was between the 17th of Tammuz and the 9th of Av[14]. Therefore, the rabbi and the Orthodox people decided to prevent the performance from taking place. The rabbi called on the Hassidim and other householders for a “holy war”. Immediately after the conclusion of the evening service (maariv) at the conclusion of the Sabbath, they hurried to the “theater” and “took over” the fire-hall in which the performances were held. A lengthy dispute took place between the two sides, and a significant number of the theater goers who came to purchase tickets met in the hall … their fathers wearing their Sabbath kapotes, and did not dare to cross the threshold of the theater. Nevertheless, it was impossible to cancel the play after the manifold preparations. As usual, a policeman was stationed near the hall in order to investigate the goings on and to report immediately to the civic supervisor who also appeared… The Hassidim did not want to leave the hall, and explained their reasoning to explain to the supervisor in Polish “This month has three weeks”. However the captain did not understand at all what they meant… “How can this be, doesn't a month have four weeks and not three?” he asked. Even after the conversation between the supervisor and the rabbi, they did not understand one another, and at the end the rabbi and his entourage left the hall. Of course, there was no income from that night, since most of the tickets were not sold. And from that time on, the drama group never performed during the “Three Weeks”. The third episode is as follows: During one of the performances of the drama group in the hall near the library (in 1920), the talented actor Hermelin Malewicz performed. He stayed in our house, as was customary for that caliber of guest. After he left his suitcases and belongings in our house, he went with our family to the performance in the hall of the library. The atmosphere was festive and exalted. The large picture of Jeremiah, entitled “By the Rivers of Babylon”, that was drawn on a hanging by a talented artist from Sochaczew, added seriousness to this event, as well as a pleasant atmosphere. (For years, this hanging served as a wall for grandfather's Sukka[15]. This is what took place. Photocopy of document on page 662: This document is in script Yiddish, and the script is not easy to make out. It is apparently some notes about the performance of “Kreitzer's Sonata”. The notes give a list of the characters, and the actors that will play them. They note that there are four acts, the first three take place in Russia, and the final act in America. Between the first and last act, seven years elapse. We returned home very late at night (the performances always ended a long time after midnight), and we found the windows of our house broken. The clothing of our guests were missing, as well as a plush cloth, which the “thieves” used to wrap the goods. The suspicion was that this was the work of political opponents, who wished to take revenge in this manner on the drama group, which had Zionist tendencies. The investigation and bargaining were to no avail – the clothing was not returned, and the guests who were robbed left in disappointment. There was controversy in the town for several weeks regarding the cause of the “robbery”. At the time of the outbreak of the Second World War, there was a group of amateurs in Sochaczew who put on performances themselves, and also invited professional actors from Warsaw. My father stood at their head until the bitter end. He taught the group their repertoires, encouraged them, and implanted culture and joy in the town. Photo page 663: A group of activists. Standing: L Skotnitzki, M. Schwartz, V Rosenberg. Seated: P. R. Fleischman.
