יהדות סוכאצ'ב
מתחת למעטה השלווה של העיר מסתתר עבר טראגי של קהילה יהודית שלימה בת כ-4000 תושבים שנמחתה מעל אדמת פולין. רק מעטים מבניה שרדו את המלחמה הנוראה. אחדים מבניה הגשימו חלום ציוני ועלו לפלסטינה, ואחרים הגרו לארץ ההבטחה הגדולה-לאמריקה. רק הם נותרו כדי לספר לנו את שהעיר הזאת מסתירה: עבר של קהילה יהודית בת כ-600 שנים, שגדלה והתפתחה עם העיר ותרמה לה את מיטב הכישרונות והיכולות שיהודים מביאים לעיר: בתעשייה, בתרבות ובפוליטיקה. קהילה שידעה שגשוג כלכלי, מול פגעי טבע ומלחמות. עלילות דם ורדיפות גזעניות, מול פטריוטיות ומסירות כיס ונפש לאומה הפולנית.סימנים לאותה קהילה מקהילות ישראל בפולין, כמעט שלא נותרו, למעט אוהלו של האדמו"ר אברמלה הגאון מסוכאצ'ב וקבר אחים. רוב התיירים עוברים ליד סוכאצ'ב כדי להגיע לכפר הקטן השכן, מקום הולדתו של שופן, ז'לז'ובה- וולה, Zelazowa-Wola הנמצא כ-5 ק"מ מצפון לעיר. בימי ראשון נערכים בבית שבתוך הגן הרומאנטי, קונצרטים ע"י טובי הנגנים של יצירות שופן.
שמה של סוחאצ'ב הלך לפניה בעיקר בשל חסידות סוכאצ'ב שנוסדה בה. חסידות שהייתה ממשיכת דרכה של חסידות קוצק. הייתה זו קהילה אשר ממנה יצאו אנשי שם שייצגו את יהודי פולין בתחומי החיים השונים.ההיסטוריה של העיר מתחילה כבר בתחילת המאה ה-13. בתחילה הייתה עיר בירה של נסיכות עצמאית, נהרסה ע"י הליטאים וההותנים ורק באמצע המאה ה-14 קיבלה זכויות עירוניות. ב-1476 צורפה לפולין ובה ישב הסטארובטה, פקיד המלך.הקהילה היהודית בסוכצ'ב לא הייתה מן הקדומות בפולין. היא נמנתה עם ישובי היהודים בפלך המרכזי של פולין-מאזוביה. הידיעה המקורית הראשונה על יהודי המקום מקורה בשנת 1426, ועניינה בסכסוכים בין ה"שלאכתה", האצולה, לבין יהודי "ארץ" סוכצ'ב.אולם יש הוכחות שהיהודים ישבו בה עוד קודם לכן.לפי סקירה של פקיד המלך משנת 1599, היו ברשות יהודי העיר 20 בתים, יש להניח שהקהילה מנתה אז 320 נפש, לפי 4 משפחות בבית ו-4 נפשות למשפחה. ב-1620 כבר נזכר קיומו של בית כנסת וב-1765 כבר הגיע מספר אוכלוסיה יחד עם כפרי הסביבה ל- 1349 נפש. ב-90 השנים הבאות גדלה האוכלוסייה היהודית פי ארבעה והגיעה ל-2419 נפש, אולם בעקבות מלחמת העולם הראשונה הצטמצמה האוכלוסייה. ערב פרוץ מלחה"ע השנייה הגיע מספר הנפשות בה ל-4000 .דלים המקורות על פעילותם הכלכלית של היהודים. במאה ה-15 הם עסקו לרוב ביחסי אשראי, הלוואות בריבית לנוצרים, לאצילים וכן ליהודים,בתקופה זו דל היה חלקם של היהודים במסחר, שכן אין מוצאים אותם ברשימות המכס ובירידים הבינלאומים. אולם בתחילת המאה ה-18 היה קיים בעיר מפעל גדול של בורסקאות.יהודי סוכצ'ב שילמו מלבד המיסים הכלליים, גם מס מיוחד לסטרוסטבו. לכל פסחא שילמו בעלי הבתים היהודים ליטרא אחת פלפל, ואילו דיירים, מחצית הליטרא.ב- 1599 פוגשים אנו שני סוכנים מלכותיים, יהודים מסוכצ'ב, מיכאל ומורדכי מבן שלמה. ואילו בתחילת המאה ה16-רופא יהודי, פליכס שמו.הרופא או הרב יעקב נתמנה אחד מחמשת פרנסי הגליל לגביית המס בסך 200 זהובים לשנה.כקהילה קטנה, סוכצ'ב לא מלאה תפקיד ניכר בועד הגליל, אבל ועד הגליל היה מקיים בה לא אחת את ישיבותיו.יליד סוכצ'ב אחר, הר' משה סוכצ'ובר, מכונה במחצית השנייה של המאה ה-17 "פרנס ומנהיג המדינה דגליל פוזנא" וחתנו, הרב ר' מאיר אייזנשטאט, ה"פנים מאירות", משבחו בהקדמה לספרו, שבהשתדלותו ניצלו 24 נפש שנאשמו בעלילת שווא.
משפט סוכאצ'ב 1556-1557.
לא פסחו על קהילת סוכאצ'וב פורענויות מידי הטבע, דלקות ומגפות, ומידי אדם, משפטי עלילת-דם, חורבנות מלחמה. והרי עלילת-דם אחת שעלתה בחייהם של 3 מיהודי סוכאצ'ב, ועוררה גל של רדיפות נגד יהודי הפלך כולו.
ארבעה יהודים-השמש בייניש, בנו יעקב ושני האחים יוסף ויעקב סוכא, במהלך המשפט סיבכו גם את אביהם טריטל, נאשמו באפריל 1556 ערב פסח שאחד מהם,השמש, פיתה את הנוצריה דורוטה לאבאנצקא שתגנוב את ההוסטיה, לחם הקודש, בכנסיה כפרית סמוכה, והם קנוה ממנה במחיר 3 טאלר וחתיכת בד. אחר כך הם דקרוה, ואת דמה אספו בכלי... הם נכלאו עם נשותיהם במצודת פלוצק מחוץ לבייניש שנכלא בכלא בסוכאצ'ב, והועמדו בחקירה חמורה מטעם חוקרי הכמורה. לא עמדו בעינויים ונדונו למיתה. פסק הדין הוצא לפועל ולא ניצול אלא יעקב, בנו של בייניש שנמלט, קודם לכן הומתה האשה הנוצריה דורוטה. גופותיהם של שלושת המומתים בפלוצק היו תלויות עד ינואר 1557, ואז נמסרו-לאחר התערבות המלך- לקהילת פלוצק. המלך ההגון אך חלש האופי, לא התערב, אף על פי שהאשה הנוצריה הודתה לפני מותה שהעלילה היתה עלילת-שוא, מתוך חפץ נקם.
לאחר ביצוע פסק-הדין פשטו ברחבי מאזוביה רדיפות נגד היהודים. רבים נאסרו, נשדדו, ואז-פירסם המלך ב-3 ביוני 1556 דקרט בצורת "מכתב ברזל" להגנת חייהם ורכושם של היהודים.
אולם הרדיפות לא פסקו, והמלך נאלץ היה לפרסם "מכתבי ברזל" דומים, ואף ציין, שהודאותיהם של מעוני סוכאצ'ב נסחטו מהם בעינויים.
נציגי היהודים פרנסי קהילת פלוצק, הגישו אז עצומותיהם לפני בית-דין המלך, כנגד מושל מחוז ראווה והסטארוסטרו של סוכאצ'ב, שהפרו את החוק וזכויות היהודים והקלו ראש בסמכות המלך, סחטו הודאות מקרבנותיהם בעינויים ודנום למיתה. ב-15 בינואר 1557 פסק בית הדין הממלכתי כי הנאשמים חפים מפשע, וכי מכאן ואילך, תהא שפיטתם של יהודים נאשמים בחילול קדשי נוצרים או בעלילות-דם, בסמכותו של בית דין מלכותי בלבד.
ב-1619 היה לקהילת סוכאצ'ב קדוש נוסף, שנדון למוות על "רצח" ילד נוצרי.
עם זאת לא חסרו,כמובן, סכסוכים בין יהודים לנוצרים גם על רקע של תחרות כלכלית.
יהודי סוכאצ'ב נהגו לעבור לווארשה הבירה. ב-1765 היו בווארשה 8 משפחות מסוכאצ'ב, 39 נפש, ב-1781 עברו27 משפחות 61 נפש, ב- 1784 לאחר הגירוש הארעי מווארשה 5 משפחות 16 נפש, ב-1792 כ-10 משפחות 35 נפש.
הואיל ולקהילת וארשה לא היה עד לשנת 1806 בית עלמין משלה, היו מביאים את המתים לקבורה בסוכצ'ב, או בגרודז'יסק.
בית הדין בווארשה פסק, שאם מובא יהודי לקברו בסוכאצ'ב, על יורשיו לשלם שליש דמי הקבורה-18 אדומים.
שמש בית העלמין בפראגה היה היהודי שמעון בן נתן מסוכאצ'ב, ושכרו עלה 6 זהובים לשבוע, הוא היה נאמנו ומשרתו של הנגיד שמואל זביטקובר.
קהילת סוכאצ'ב סייעה בדומה לקהילות אחרות, בכספה למרד קושצ'ושקו והכניסה 300 זהובים. היהודים גילו יחס פטריוטי לארצם.
הכיבוש הפרוסי למן חלוקת פולין ב-1795 עד 1807 כרוך היה בגזרות על היהודים, בכלל זה ההכרח לקבל היתר לנישואים, שהיה מותנה בציון של גיל ורכוש.
בתקופה זו ידוע היהודי מסוכאצ'ב יוחנן, שהיה מנתח ומיילד עירוני. בנו, לוי נואלסון השתלם ברפואה בפרנקפורט. שני בחורים מסוכאצ'ב השתלמו בבית-הספר לרבנים בווארשה ב- 1830/1 - מוסד שנחשב אז כקן של אפוקורסות.
